***
הייתי בן עשרים. יצאנו חודש ומשהו ובחיים לא הייתי עם מישהי כל כך יפה בעיני ושכל כך משכה אותי. חזרנו לבית אחרי דייט, והיינו בחדר שלי, והתחלנו להתנשק ולהתמזמז. נהיינו ערומים, ואיכשהו ידענו שאנחנו רוצים לשכב. היא כבר שכבה עם חבר קודם שהיה לה, אני אף פעם לא, אבל היו לי קונדומים בחדר. התחלנו מלגעת אחד בשני, ואז היא ביקשה ממני ללבוש קונדום, רגע שהיה לי מביך אז ועד היום הוא קצת מעורר בי אי נוחות. ואז היא עזרה לי להיכנס. זה היה לאט בהתחלה, בעיקר כי עבר זמן מאז שהיא שכבה פעם אחרונה.
זה היה נפלא.
בערך ארבעה ימים אחר כך הצלחתי להפסיק לחייך   

​

***

הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 21. מגיל 17 הבנתי שאני סובלת ממשהו שנקרא ואגיניזם - התכווצות בלתי רצונית של השרירים של הואגינה שמונעת חדירה. זו תופעה כמעט לא מדוברת. בזמנו הרגשתי מאוד חריגה, הבתולין העיקו עליי והרגשתי שלא יכולתי לשתף אף אחד. היו לי כמה וכמה בני זוג שניסיתי לשכב איתם, אבל בסוף או אני או הם התייאשו מכל הסיפור. בגיל 21 יצאתי עם מישהו שלקח על עצמו את העניין הזה כפרויקט. ניסינו במשך חודשיים כמעט כל יום, ללא הצלחה של ממש. בזמן הזה הצלחתי ללמוד לסמוך עליו וזה היה הדבר הכי חשוב בתהליך. כל הפעמים ניסינו בתנוחה מיסיונרית רגילה ואז לילה אחד פשוט ישבתי עליו וצחקנו, הייתי מאוד רגועה, וזה איכשהו קרה מעצמו. הוא פשוט החליק לתוכי. הכול היה עניין של שליטה וכשהרגשתי שיש לי שליטה על מה שקורה, פשוט כי הייתי למעלה, זה קרה. זה היה בין החוויות הכי משחררות ומאושרות בחיי. אני בטוחה שיש עוד נערות שסובלות מבעיה דומה ומרגישות לחץ עצום וחוסר אונים כמו שאני הרגשתי וחשוב לי להדגיש- הכל תלוי במה שאת מרגישה כלפי הבן אדם שמולך. אם הבן אדם הוא לא נכון- הגוף שלך לא יסכים שתקבלי אותו לתוכך. אז סבלנות, לפעמים זה לא אמור לקרות עם הבן אדם הראשון (או השני) שהחיים מזמנים לך.

​

***

הייתי בן 17 פלוס מינוס שבוע, הכרתי אותה שבוע קודם בסמינר י"ב של התנועה הקיבוצית, היה שם משחק אמת או חובה בערב, שבסופו מצאנו את עצמנו מתמזמזים באיזו פינה, לי לא היה שום ניסיון מיני לפני זה חוץ מקצת נשיקות, לה הסתבר לי היה גם היה. היא רצתה לשכב כבר אז אני שלא ממש עיכלתי סירבתי בנימוס, אחרי שבוע ההורים שלה לא היו בבית נסעתי אליה לסוף שבוע.

זה היה על השטיח בסלון של ההורים שלה, אני זוכר שהתמזמזנו והתפשטנו, היא נתנה לי לעשות לה ביד והדריכה אותי איך בדיוק לגעת (היא הייתה מורה מצוינת) בשלב מסוים, היא התחילה למצוץ לי וככה גמרתי בפעם הראשונה, אחרי זה היא נשכבה על הגב והכניסה אותי לתוכה, האמת אני לא ממש זוכר את הפעם ההיא, רק שהיה ממש כייף, אחרי זה הייתה לנו עוד חצי שנה של המון המון הורמונים וסקס מכל הסוגים, ואז נפרדנו כידידים.

​

***

אני בת 24. הפעם הראשונה שלי הייתה לפני שנה עם אישה שאהבתי בערך חמש שנים ולא אמרתי לה. היא הייתה חלק מהחיים שלי פעם פחות ופעם יותר, כתלות בתקופה. עד אז לא הסכמתי לאף אחד או אחת לגעת בי, גם במערכות יחסים ארוכות וטובות. זה היה ספונטני. עדיין לא היינו בנות זוג. פחדתי נורא. אני רועדת כשאני חושבת על זה. למרות זאת, המגע שלה היה לי נעים. היא שאלה כל הזמן אם אני בסדר. ידעה על הפוסט-טראומה שלי (אני נפגעת אלימות מינית בילדות). כיוונה אותי ואני כיוונתי אותה. היא הייתה, ועדיין, האדם היפה בעולם בעיני. זאת הייתה התחלה של תהליך ארוך שעדיין נמשך: לקשר בין מגע לאמון הדדי ולרצון חופשי. והוא נמשך איתה.

​

***

אז מעולם לא הייתה לי "פעם ראשונה". היה לי רצף ארוך של פעמים ואף אחד לא באמת היה ראשון. תיארתי את זה כאן:

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=6595949

​

***

זה קרה לפני המון זמן, יותר מ-20 שנה. הייתי בן 19, והסתובבתי בתחושה שאני הבתול האחרון שנותר בעולם. איזה לחץ. בסופו של דבר היצר גבר עלי, והתחלתי לחזר בלהט מדומה אחרי נערה שידעתי שקצת דלוקה עלי, אבל לא חשתי דבר כלפיה, וידעתי שכניסה לקשר איתה זה לא משהו שיהיה לי טוב אתו. יצאנו לבר רועש עם חברים אותו לילה. היא עישנה בשרשרת ונישקה אותי באגרסיביות. היה לי מגעיל, אבל אמרתי לעצמי שזה מחיר קטן עבור שינוי סטאטוס הבתול. חזרנו אלי לחדר. היה חושך והיינו ערומים ושיכורים במיטה. לא ידעתי מה לעשות. בסרטים הכחולים זה נראה כל כך פשוט! היא אמורה להתפשט, לרדת לי, ואז לשכב מולי בגפיים פרושות, ואני אכניס את הזה שלי לזה החלק שלה, והכל יהיה גן עדן, אגמור בשאגה והיא תסתכל עלי מלמטה בעיניים מעריצות. ניסיתי לגעת, למשש, לעלות, לזוז, להכנס, לדחוף... לא הלך. לא ידעתי לאן אני צריך להכניס אותו, לא ראיתי כלום, לא הבנתי למה יש שם שיער ואיפה לכל הרוחות הפתח שכל כך ממתין וברור בסרטים הכחולים. בסופו של דבר, איכשהו, זה היה בפנים. מרוב הלחץ, זזתי בתנועות קטנות, כדי חלילה לא לצאת, ואז איך לכל הרוחות אצליח למצוא שוב את דרכי? ואז זה נגמר. חשתי בעיקר הקלה, ולחשתי לה שזה היה מדהים..... שבוע מאוחר יותר כבר לא דיברנו, אבל היא סיפרה לחברים שלי שבזמן שהייתי מעליה, היא בהתה בסדקים בתקרה וחיכתה שאגמור

​

 ***

זה היה בכיתה יא' הוא היה ביב', לא היינו חברים אבל זה היה קשר מיני שנמשך שנתיים. די תכננו את זה כי היה קונדום אבל לא דיברנו על זה יותר מידי. הוא הגיע לחדר שלי בפנימייה והכל היה ממש טכני. אני זוכרת שלמרות שהיה לו קטן הוא לא הצליח להכניס אותו ואחרי כמה ניסיונות כואבים שבהם אני שותקת ומחכה שזה יגמר הוא הצליח וגמר אחרי פחות מדקה. אמרנו משהו על איזה כייף שאנחנו לא בתולים כבר. ואז הוא הלך. נשארתי עם תחושת באסה והרגשה של אם זה סקס אז לא בא לי. בקיץ האחרון, 10 שנים אחרי הוזמנתי לחתונה שלו ועדיין אף פעם לא דיברנו על זה...

***

הייתי בסוף כיתה י"א, בת 17 וכמה חודשים. מי ששכבתי איתו היה חבר שלי מזה 10 חודשים, מאוד מאוד אהבתי אותו והוא אותי. הכרנו עוד כמה שנים לפני כן והיינו חברים טובים. מהסיבה הזו, לקח לקשר שלנו זמן להפוך לפיזי - היינו רגילים כל כך להיות "רק חברים" שאפילו להתנשק לקח לנו כמעט ארבעה (!!) חודשים. פאדיחוש. אבל מהרגע שהמחסום הזה השתחרר, התחילו בהדרגה להשתחרר עוד ומצאנו את עצמנו מנסים דברים חדשים ומסתקרנים. 

***

הייתי בן 21 (לפני 16 שנה). היא רצתה אותי, אני לא נמשכתי אליה, אבל רציתי "להיפטר מזה" כבר, אז זרמתי. היא באה אלי הביתה, והובילה אותנו למיטה. ניסיתי לדגמן תשוקה אבל הייתי די מנותק ומבוהל, ולקח לי זמן להגיע לזקפה. כל העסק היה מאד מהיר ונעדר אינטימיות. אחרי שגמרתי הוצפתי בבושה, אשמה, דחייה. הרגשתי מנצל ומנוצל בו זמנית. במקביל המשכתי לזייף קרבה רגשית, כי לא רציתי לפגוע בה. לא כיף.

***

הפעם הראשונה שלי הייתה כשהייתי בת 19. מאוד חששתי. שמעתי סיפורי זוועה על כמה שזה כואב ונורא, וממש פחדתי. וגם הרגשתי שזה מאוחר מדי וכולם כבר עשו את זה ואני צריכה להדביק את הפער, זה היה ממש עיסוק בזמנו. אבל למרות הכול, היה ממש נחמד. היינו ביחד בערך חודש לפני, ואנחנו עדיין ביחד עכשיו. זו הייתה גם הפעם הראשונה שלו והתקדמנו לאט, לא כאב כמעט בכלל ולא היה דם כמו שהבטיחו בכל סיפורי הזוועה. היה נעים ונחמד, טיפה מביך, כמו שצריך להיות, וקצת מצחיק (אני טוענת שכשהורדתי את החולצה שלי הוא מלמל "ואו," אבל הוא מכחיש עד היום!) הכנו לנו פלייליסט עם שירים שאנחנו אוהבים (וחלק קצת מטופשים), והיה כיף. זה לא כמו בסרטים שהפעם הראשונה היא מדהימה והסקס הכי טוב שאי פעם יהיה, זה ללא ספק דבר שמשתפרים בו עם הזמן, אבל זו הייתה התחלה טובה. להיות למעלה+חומר סיכה לדעתי הם המפתח לפעם ראשונה מוצלחת! וכמובן פרטנר טוב ורגיש, ושיהיה מתי שמתאים לך. זה לא ישנה אותך מהותית בתור בת אדם וזה לא צריך לשנות לאף אחד חוץ מלך ולפרטנר/ית שלך. אל תתייחסי למה שאחרות ואחרים עושות, מתי ואיך ולמה, תעשי מה שבא לך ומתי שבא לך. אחרת מה הפואנטה?

***

כשעשיתי סקס לראשונה, הייתי מודאגת ובעיקר פחדתי ממה שאמרו לי על הכאב והדם וקרום הבתולין שנקרע. למרות שעשינו את זה לאט הרגשתי כאב חזק והתחלתי לבכות - נכנסתי לפאניקה וחרדה ונחרדתי עוד יותר למראה הדם. הבחור עצר וניחם אותי למשך כשעה וחיכינו יומיים כדי להמשיך ביחסי המין.
 

***

באופן כללי התפתחתי דיי מאוחר מהבחינה הזו, לפחות ביחס לסביבה שלי. כל החברות שלי כבר התנשקו ורובן כבר גם שכבו עם מישהו, ואצלי רק בגיל 17 הייתה הנשיקה הראשונה. הרגשתי שאני צריכה "להשלים פער", שמשהו לא בסדר כי כולן כבר היו עם מישהו. בכיתה י"א אני וה"זיין" של השכבה התחלנו להתיידד. בשלב מסוים זה התחיל להיות מעבר, לא רומנטי אלא סוג של יזיזים. חברה טובה שלי יצאה עם חבר טוב שלו באותה תקופה. ההורים שלי היו בטיול והיה לי בית ריק אז הזמנו אותם. שתינו ובילינו יחד כל הערב. בסוף כל אחד מהזוגות הלך לישון בחדר אחר ואז שכבתי איתו. זה כאב ממש ולא היה מהנה בכלל אבל חשבתי שככה זה אמור להיות. תמיד אמרו לי שהפעם הראשונה כואבת (היום אני כבר יודעת שזה לא חייב להיות ככה). אחרי זה הייתה לי הרגשה מוזרה. מצד אחד הרגשתי רע כי כאב לי. הוא ממש לא התחשב בי, לא ניסה שזה יהיה לי נעים אלא פשוט חדר בלי שום הכנה פיזית. מהצד השני, בגלל המסרים שקיבלתי מהחברה הרגשתי שמילאתי איזו משימה, שאני יכולה לסמן וי. שאני לא אהיה בת 18 ובתולה כי אז זה היה אומר שאני לא בסדר, שאני לא מספיק רצויה ובעצם שמשהו חריג בי.

 

***

הייתי בן 15 והייתי מאוהב באופן נואש בחבר שלי מהכיתה, שגם היינו מיודדים. עוד לא ידעתי להגיד לעצמי שאני הומו, ידעתי שאני לא אוהב בנות, אבל לא יכולתי להסתכל במראה ולהגיד לעצמי – "אתה הומו". יום אחד חזרנו שנינו מהצופים – שלשם הייתי הולך כדי להיות איתו, לא משום סיבה אחרת :) נסענו באוטובוס, והיה ינואר (23 בינואר ליתר דיוק. איכשהו למרות השנים אני לא שוכח את התאריך) וקר וירד מבול. ישבנו מאחורה והאוטובוס היה יחסית ריק. פתאום הוא הניח את היד שלו על הירך שלי. אני זוכר את הלב שלי דופק כמו משוגע. ירדנו אצלו בבית ונכנסנו בטבעיות רבה לחדר שלו. הוא הפשיט אותי ושכבנו. הסקס עצמו היה מסורבל לגמרי ולמיטב זכרוני בקושי הייתה חדירה. לקח לי זמן ללמוד לעשות ממש סקס זורם. הרבה זמן, יותר משנה ויותר משלושה פרטנרים מינים. אבל הפעם הראשונה הזו הייתה נהדרת, בגלל הספונטניות, ההפתעה בזה שאהוב חיי רוצה אותי גם והטבעיות שבה הוא היה איתי. אם אתה קורא – אני זוכר לך את זה רק לטובה :)

 

 

***
הפעם הראשונה שלי הייתה לקראת גיל 18. היה לי חבר מסוג "זה מסובך" במשך כמה וכמה שנים. לא היינו ביחד, אבל כן היינו ביחד, אני הייתי מאוד מאוהבת בו, הוא לא. אבל היינו צמודים זה לזה לאורך כל התיכון. חיכיתי שיסכים לשכב איתי, אני עצמי הייתי מוכנה שנים לפני גיל 18, אבל הוא ממש לא. אז חיכיתי וחיכיתי. בלילה אחד כשהתמזמזנו שאלתי אותו אם יסכים לשכב איתי, הוא אמר "ואם כן?" אמרתי לו "אז יש לי קונדומים" (שהיו מוכנים כבר שנתיים וחיכו יפה בארון). אני לא זוכרת את פרטי הסקס ממש, אבל אני זוכרת שהוא בקושי הצליח להכניס את הזין, ואחר כך אני הייתי קצת מעליו והייתה טיפה יותר חדירה, אבל ממש לא חדירה מלאה. נהניתי בעיקר מזה שבהרגשה שלי באותו זמן – סוף סוף הצלחתי לשכב עם שאהבה נפשי, אבל זיון סוער ומהנה עם תשוקה ואורגזמה, לא הייתה שם. בהסתכלות אחורה זו הייתה סך הכול חוויה חיובית לגמרי. לימים הוא יצא מהארון ואני אבין למה אני הייתי כל כך נלהבת ממזמוזים וסקס בגיל ההתבגרות והוא הרבה פחות. סקס נוטף, מלא חשק, גניחות, אורגזמות וכיף היה לי רק בפרטנר השלישי שלי, כשהייתי בסוף הצבא.